בראש של אריקה - הבלוג של גונן מעתוק - האקסטרה פאלפ 🥨
לייב פרום מיי מקבוק - אני האקסטרה פאלפ 🥨
אני אקסטרה פאלפ 🥨, ופה אני כותב על מוזיקה, מוזיקה ומה שביניהם (שזה מוזיקה).אני יודעת שהיא כבר איננה,
אבל עדיין רואה אדום בוהק, נשפך לי על המושב.
הכיס שלי מלא בהתנצלויות שהיא חייבת לי.
אלוהים, השפתיים שלה כחולות.
רוקדת על השיש במטבח שלה,
אני עדיין יכולה לטעום את מה שהיא רצתה,
אבל אני לעולם לא מועדת.
וכשהיא התכופפה על הברכיים שלי והביטה,
ראיתי את העיניים של אמא שלי.
והוא צעק: אבל היא הכתה אותי ראשונה.
והיא חייכה: כי הוא הריח כל כך טוב.
והוא צעק: אבל היא הכתה אותי ראשונה.
והיא חייכה: כי הוא הריח כל כך טוב.
“אין מצב, אין מצב – תאמיני לי, את סתם חולמת ורואה דברים”
הפוסט הפעם הוא על שיר קטן, שוליים, פרינג’ אמיתי. וזה מה שהופך אותו לפאלפי באמת. הוא נשמע כמו חלום שאתה לא בטוח אם באמת חלמת, או אולי שאולי המוח שלך העלה איזה סיפור שאיזה מישהו סיפר לך בבר אחרי ששתה כמה כוסיות יותר מדי.
בהאזנה ראשונה זה נשמע כמו שיר ילדותי – “אבל היא התחילה!”. אבל אז נכנס המשפט: “רוקדת על השיש במטבח שלה… נשבעת שראיתי את העיניים של אמא שלי”. כאן השיר מתפוצץ לאחור, אל הילדות, ואז אתה מתחיל לחשוד שזה אולי משהו יותר אפל, כי כל מערכת יחסים אלימה היא בעצם המשך ישיר למה שנחרט בבית, כמו פצע שעובר בירושה. אבל בסוף נראה לי שזה משהו בכלל אחר, פרודיה שחורה. תיאטרון מוגזם שבו הדמויות משחקות גרסאות מוקצנות של עצמן. . הריקוד על השיש, העיניים של אמא, האדום על המושב, הכל מוגזם, כמו הוא הצגת תיאטרון פרוע שהילדים מעלין בעצמם בזמן שהמורה הלכה לחדר המורים להכין לעצמה תה צמחים.
“אני הייתי מחסלת קרה, את היית מתחנפת”
בתמונה אחרת היא מצולמת מול מראה, ידיים צבועות בלק כהה מונחות בצורה דרמטית מדי. זו אותה דואליות מהשירים שלה: גם הקורבן וגם השופטת, גם מי שמובלת וגם מי שמובילה. הטקסטים שלה בנויים מהכפילות הזו – חצי סוד אישי, חצי הצגה.“פשוט תזרמי עם זה”
ולבסוף, צילום פשוט: היא יושבת על מדרכה, פחית פתוחה לצידה, חצאית רחבה שמתפזרת סביבה. הכיתוב מתחת – “פשוט תזרמי עם זה”. וזה כל הסיפור שלה: לקחת רגעי שבריריות ולהפוך אותם להצהרה. גם כשהיא על הרצפה, היא זו שמחזיקה את הקצב.אז למה אנחנו מתים עליה
כי 26fix כותבת כמו מי שהמציאה לעצמה שפה חדשה: חצי חלום, חצי תיאטרון, חצי יומן אישי (כן, זה יוצא שלושה חצאים, וזה בדיוק העניין). השיר הזה הוא הצצה לסצנה פנימית שעוברת בין אלימות, ילדות, פרודיה, ואמת קשה מדי שקשה מדי להכיל כי לפעמים הדרך היחידה לגעת בכאב היא להפוך אותה לתיאטרון פרינג׳.להאזנה
לא מספיק פאלפ? הנה עוד מקומות שאפשר למצוא אותי:
🔥 אינסטגרם – תעקבו אחרי
🥁 בלוג מוזיקה – בואו לשמוע
☕️ איקס – תקראו כאן
💙 פייסבוק – הצטרפו לשיחה
🪄 יוטיוב – תראו ותאזינו
✨ דריבל – תגלו עיצובים


Comments
Post a Comment